לבן הוא צבע נעים. מחמיא לפנים ולאישיות. אבל, למרות מה שאמרתי כרגע, אפשר להיראות טוב בלבן ואפשר להיראות רע, תלוי בעיצוב הבגד ובהתאמה שבין הגוף לבגד. לבן לא אוהב טרנדים ובמיוחד לא פדים (fad = אופנה קצרת טווח שחולפת במהירות) לבן הוא צבע של זרימה, לכן לא כדאי לתת לו מראה מאולץ: צר מדי, עמוס מדי, או אופנתי מדי. כן, יש דבר כזה "אופנתי מדי" והוא לפעמים חולף עוד לפני שסיימתם להגות את צמד המילים האלה חמש פעמים ברצף.
כשתל-אביב עוד הייתה קטנה, אהבו בה הנשים ללבוש לבן, זה התמזג עם צבע הבתים שעלו מן החול, עם צבע החול עצמו ועם קצף הגלים, ומי שלא לבשה לבן, כמו כולן, קיבלה 'שטיפה' רצינית מיונה צליוק, כתבת האופנה של העיתון 'כלנוע', בנוסח מעצבן, שכיום היה מקומם עליה את כל הפמיניסטיות שלא מסכימות, ובצדק, שמישהו יגיד להן מה ללבוש.
הנה קטע מכתבת אופנה של הנ"ל משנת 1932 שמעידה על יחס ההתנשאות שלה כלפי ציבור הקוראות הנאמן: "בעיקר אל תקופחנה זכויותיו של הצבע הלבן, זה הצבע הנותן ארשת רעננות לאישה בכל גיל, הנוח כל כך להתאמה עם צבעים אחרים, ושהנשים כפויות הטובה, מטעמים 'מעשיים' אינן מנצלות אותו במידה הראויה". וואללה. חזק. נשים כפויות טובה??? על מה? על זה שלא צייתו לחוק העדר?
היום זה אולי מצחיק, אבל אז כתבות האופנה לימדו את הנשים מה ללבוש בטון דידקטי מעצבן ומתנשא, כאילו שהן יודעות יותר טוב מכולן מה נכון ומה לא נכון ללבוש. ובכלל כאילו שיש רק דרך אחת להתלבש.
אבל, אל תחשבו שהגברים יצאו אצלה בזול, הנה קטע שבו היא נוזפת בהם בלי בושה :"מוטל עליכם לדעת מה הנהו לפי מצוות האופנה ומה נתיישן…ולדידי, גבר המזלזל בזה מעיד על דגנרטיביות" (כלנוע, 1937). או.קיי. גברתי הכתבת, אני הבנתי, אבל למה לקלל???
מה שניתן להבין מכתבות כאלה באופן ברור, זה שבשנות השלושים, בתל-אביב הקטנה, נשים וגברים צייתו בקפדנות לחוקי האופנה. אבל, לא רק אז. לתל-אביב יש מסורת ארוכה של ציות לצו האופנה וכמה מהתמונות שצילם מולה עשת לאורך השנים 60-70-80 יכולות להוכיח.
ולסיום ביצוע מקסים לשיר של נעמי שמר " בקיץ הזה תלבשי לבן" בגרסה מקוצרת של הגרובטרון
והנה הביצוע הקלאסי בביצוע הפרברים והדודאים, למי שמעדיף ללבוש לבן דווקא כך.
תויק תחת:אופנה וסגנון חיים Tagged: fad, בת-אדם, דורין פרנקפורט, הכל עובר חביבי, חלי גולדנברג, יונה צליוק, כלנוע, לבן, מולה עשת, מצקין, פד, צילה בינר, שמלת כלולות